<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער חמישי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
משקין אלו שנתגלו בין ביום בין בלילה אסורין. ואפילו ישן בצידן, שאין אימת הישן עליהן. כל המשקין בזמן שהן מטפטפין ויורדין, אם עושים טיף טיף כנגד טיף טיף אין בהן משום גילוי.
<h2>דף ל:</h2>
ולעניין ניקורי תאנים וענבים ודברים שיש בהם משום גילוי. ציפור המנקר בתאינה ועכבר המנקר באבטיח וכל כיוצא בזה אסור לאוכלן, חוששין שמא נחש או אחד מהשרצים שיש להם ארס נקר אותן, ואלו במקום שהיה בו נקב ניקרו. והדברים קל וחומר כשמצא אותן מנוקרין ולא ידע מי ניקר אותם. ויראה לי דדוקא מנוקרין או מבוקעים שהליחה שלהם מגולה אבל מבוקעים שאין הליחה שלהם מגולה מותרים, ולפיכך פי תאינה אין בו משום גילוי. ואוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. דברים אלו אסור להקל בהן, שהרבה החמירו בספק סכנה ממה שהחמירו בספק איסורא, שאילו בא זאב ונטל את בני מיעים והחזירם כשהן מנוקבין כשירה ואין חוששין שמא במקום נקב נקב, ובאלו חוששין שמא במקום נקב נקב. ולפיכך ניקורי תאנים וענבים והקישואים והדילועין והאבטיחין והמלפפונות, אפילו הן ככד, בין תלושין בין מחוברין, כל שיש בו ליחה אסור.
משמרת של יין יש בו משום גילוי וחוששין שמא שתה ממנה הנחש.
שלשה מיני ארס הן, של בחור ושל בינוני ושל זקן. של בחור שוקע, של בינוני מפעפע והולך באמצע, ושל זקן צף. לפיכך משקין שנתגלו אע"פ ששתו ממנו תשעה לא ישתה עשירי אחריהן, שמא נחש בחור שתה מהן והוא שוקע בשולי הכלי. [וכן אבטיח]. מעשה היה ואכלו ממנו תשעה וחיו ואכל ממנו עשירי ומת.
משקין אלו שנתגלו אסור לשפוך אותן ברשות הרבים, שמא ידרוס עליהן אחד ברגל יחפה ויזיקנו. ולא ירבץ בהן את הבית. ולא יגבל בהן את הטיט. ולא ישקה בהמתו מהן ולא בהמת חבירו. ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו ואפילו מקום שאין בו סרטא כרמוני האפים. אסור ליתן מעות בתוך הפה וככר לחם תחת השחי ותבשיל תחת המטה ולנעוץ סכין באתרוג ויניחנו שם. וצריך אדם ליזהר הרבה מזיעת האדם, שכל זיעת האדם כסם המות הוא חוץ מזיעת הפנים. במקומות אלו שהיקלו בגילוי, אפשר מפני שאין הנחשים מצויין כאן ושומר פתאים י"י.
<h2>דף לא:</h2>
לא ניקור של נחש בלבד אסור אלא אף ניקורי שאר שרצים, לפי שארס הנחש ממית ושל שאר שרצים מלקה.
